מגמת תקשורת וניו מדיה - אולפנת צביה הרצליה
יחס ההלכה לנכים
שירה רבינוביץ
מבוא
במסגרת לימודי התקשורת בבית ספרי, וכחלק מעבודת הגמר של הבגרות במגמה המעשית של תקשורת וניו מדיה, נתבקשנו לערוך עבודת חקר בנושא הקבוצתי שבחרנו והוא זכויות הנכים.
עבודתי עוסקת בנושא יחס ההלכה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות. בעצם, כיצד התורה והמסורת היהודית (ההלכה) מתייחסות לנכים ומהו היחס הזה. בעבודתי אציג את הנושא ואת מחקרי על הנושא ואתמקד בעיקר בדעות של רבנים שונים העוסקים ולומדים נושא זה.
ישנן מחלוקות רבות בנוגע ליחסה של ההלכה היהודית לאנשים בעלי מוגבלויות ורבנים רבים עוסקים בנושא זה ובשאלות העולות ממנו.
אנשים אשר אין להם קשר עם ההלכה היהודית ואף אנשים דתיים אשר חיים את חייהם על פי המצוות וההלכה לא בהכרח מודעים לדעותיה וליחסה כלפי בעלי מוגבלויות, אלא מתעניינים יותר ביחסה של המדינה והחברה לאנשים הללו. אני חושבת שעבודה זו יכולה לתרום לכל אדם אשר רוצה ללמוד קצת על הנושא ולראותו מאור קצת שונה.
מאוד חשוב לי להדגיש כי ההלכה מתייחסת לאנשים בעלי מוגבלויות באופן חיובי ויש לשים לב לכך.
טור אישי
שאלות הלכתיות רבות הנוגעות לאנשים עם מוגבלות, נתונות במחלוקת בין הפוסקים. לחלק מהדעות יש להגביל את מקומם של בעלי מוגבלויות בחברה בגלל יחסה השונה של התורה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות. אך הפסיקה ההלכתית הינה שיש לשלב אנשים אלו בחברה ולשתפם בחיי הקהילה. אני מסכימה עם הפסיקה ההלכתית הזו.
לדעתי, על אף שנראה כי יחס ההלכה כלפי החריג הוא מפלה, ההלכה רואה בדאגה לחלש ולחסר הישע כערך עליון.
ראשית, מקורות שונים בתורה מלמדים שהבריאה, בריאת העולם ובריאת האדם נבראו בצורה שאינה שלמה. ישנם רבנים הטוענים שתפקיד האדם בעולם הוא להשתתף בבריאתו של הקב"ה וכך להשלים את הבריאה. זאת במספר תחומים, וביניהם מתן שוויון לבעלי מוגבלויות ושילוב מקסימלי שלהם בחברה הכללית. בנוסף, שילוב זה יוצר תהליך חיובי של שינוי בחברה וביחסה לאנשים עם מוגבלויות. בישראל אנו עדים שיש שילוב של נכים בתחום העבודה ויש מפעלים שלמים שמעסיקים נכים.
יתר על כן, ההלכה דוגלת בערכים ובמידות של האדם ובתרומה שלו לחברה ולקהילה. בעצם, על האדם הפרטי קיימת מחויבות כלפי הסביבה שלו, והיא הקושרת אותו למחויבות גם כלפי אנשים עם מוגבלויות אשר הם חלק מהחברה. מחויבות זו באה לידי ביטוי באחריות הדדית, בסיוע לנזקקים, בתרומה לקהילה, מתן יחס שוויוני לכל הפרטים בחברה, וכן, הדגשת כבוד הנכה. ישנם עמותות דתיות רבות שתומכות באנשים בעלי מוגבלויות ומפעילות מגוון של פעילויות וחונכויות.
לסיכום, לפי עניות דעתי, ולאור המחקר והלימוד שעשיתי, אנשים בעלי מוגבלויות הם חלק בלתי נפרד מהחברה הכללית, וקל וחומר מהקהילה המצומצמת. חשוב מאוד לשלב אנשים בעלי מוגבלויות בחברה וכן, לשתפם בכל ענייני הקהילה!
סקירה ספרותית
ישנם שאלות הלכתיות רבות הנוגעות לאנשים עם מוגבלות, הנתונות במחלוקת בין הפוסקים. אנו רצינו לבדוק מהו יחסה של הדת היהודית ושל ההלכה לאנשים אלו.
לדעת הרב אברהם סתיו בהלכות הללו יש כמה עניינים עקרוניים המשתקפים בהם. ראשית, התורה מכירה בכאב ובתסכול של האנשים הללו, וברצונם להשתלב בחברה. לכן, הפוסקים ניסו למצוא פתרונות לבעיות ההלכתיות הללו המקשות על אנשים עם מוגבלויות להשתלב בחברה. כמו כן, הפוסקים ראו זכות בסיסית ברצונם של אנשים עם מוגבלויות לשמש בתפקידים מרכזיים בתפילה ובחיי הקהילה. בנוסף, על הציבור ישנם חובות כלפי אנשים עם מוגבלויות, מוטל עלינו החיוב לסייע להם במימוש שאיפתם להשתלב בחברה.
רחלי שולשטיין מוסיפה על כך כי ההלכה דוגלת באחריות הדדית היוצרת מחויבות כלפי אנשים עם מוגבלויות. לעתים התחשבות זו מחייבת ויתור על דרישות הלכתיות, ולכן מציבה אתגר לפני פוסקי ההלכה. בנוסף, שולשטיין סבורה שאם שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה יעשה מתוך רצון של כבוד כלפי הנכים, ולא כמעשה חסד, אז הנגשת הדרכים לנכים ושיתופם בחברה יקבלו חשיבות רבה יותר. יתר על כך, ההלכה דוגלת בהסרת מעצורי התודעה ובצורך להיחלץ מעיכובים וקשיים פיזיים מתוך הדגשת כבוד הנכה, בכדי לשלבם בחברה.
כמו כן, עמדת בית הלל בנושא זה של יחס ההלכה לבעלי מוגבלויות הוא שערך השוויון הינו ערך יסוד, הכולל יחס שוויוני לאנשים הללו. אך התורה אוסרת על כהן בעל מום לעבוד במקדש. לכן נשאלת השאלה האם איסור זה מלמד על יחס כללי של התורה כלפי אנשים עם מוגבלויות אשר מגביל את מקומם בחברה ובקיום המצוות. ישנם מקורות שונים שמלמדים שבכוונה הבריאה נבראה בצורה לא שלמה, תפקידו של האדם להשתתף עם הקב"ה ולהשלים את הבריאה, בכמה תחומים וביניהם שילוב מקסימלי ושוויון בין אנשים עם מוגבלות בחברה. וכך ליצור תהליך של שינוי בחברה ביחס לאנשים עם מוגבלויות.
הרב בני לאו מוסיף ומסביר שכיום רבים מבעלי המוגבלויות אינם בעלי זכויות או חובות בתחום ההלכתי, הם אינם עולים לתורה, אינם מברכים את ברכת התורה, אינם חייבים בתרומה ועוד. הוא מציע לשנות את המצב ואת ההלכה בעניין זה, ולהעניק לבעלי מוגבלויות את הזכויות והחובות הללו בעקבות השינויים ביחס החברה אליהם. הרב לאו טוען שאם החברה תדע לראות את הטוב ואת האור שבכל אחד מהפרטים שבה, היא תוכל להעניק לכל בעלי המוגבלויות מקום ראוי בקהילה ובחברה. באופן זה, יתאפשר להם ליטול חלק בתיקון העולם באור התורה.
לסיכום, בעניין יחס ההלכה לאנשים עם מוגבלויות ישנן מחלוקות רבות ודיונים בקרב הרבנים והאישים השונים העוסקים בנושא. לפעמים יחס התורה השונה כלפי בעלי מוגבלויות מגביל את קיום המצוות שלהם ואת מקומם בחברה ואכן יש בעיות הלכתיות רבות המקשות על בעלי מוגבלויות להשתלב בחברה. אך בניגוד לכך, למרות הקשיים הרבים, לאור הדברים שהובאו לעיל ניתן להסיק כי ההלכה דוגלת בשילוב מקסימלי של אנשים עם מוגבלויות בחברה. ישנם מחויבויות של החברה גם כן, כגון להעניק לבעלי המוגבלויות מקום ראוי בחברה ולשתף אותם בחיי הקהילה.
דיון ומסקנות
בפרק זה אציג את המסקנות אליהם הגעתי במהלך העבודה ולאחר עשיית המחקר שלי, כתיבת סקירת הספרות, מאמר העמדה ויצירת הכתבה. בעבודתי אני עוסקת בנושא מחאת הנכים, כאשר אני מתמקדת ביחס של התורה ושל ההלכה היהודית כלפי הנכים.
ישנם דיונים רבים ומחלוקות לא מעטות בין רבים בנוגע ליחס של התורה ושל ההלכה כלפי בעלי מוגבלויות. השאלה המרכזית אשר העסיקה אותי היא מהו היחס של התורה ושל ההלכה כלפי בעלי מוגבלויות. לאחר עיון ולימוד מעמיקים בנושא הכוללים קריאת כתבות ומאמרים אקדמאיים, וכמו כן, ריאיון של רב שערכתי בנושא, הגעתי למסקנה כי התורה וכמוה ההלכה היהודית מתייחסים לבעלי מוגבלויות ככל אדם אחר. כל בני האדם נולדו בצלם אלוקים, ולכל אדם ישנה את המעלה שלו ואת החיסרון שלו. ישנם חסרונות של אנשים אשר אותם ניתן לראות בעין ולהם אנו קוראים כיום בעלי מוגבלויות, אך ישנם אנשים אשר החיסרון שלהם אינו נראה לעין אך הם גם בעלי מוגבלות כלשהי. בעצם, כל בני האדם נולדו עם מוגבלות ועל כן כל בני האדם שווים.
מסקנה נוספת אליה הגעתי נבעה מנושא שעניין אותי, לפי התורה ישנם מקורות אשר מקשים על ההבנה של יחסה כלפי בעלי מוגבלויות, כגון כהן בל מום שאינו יכול לשרת במקדש. גיליתי כי נושא זה של כהן בעל מום בכלל אינו קשור לבעיית ההשתלבות של נכים בחברה. למדתי שהתורה אינה מפלה קבוצות של אנשים מהחברה, אלא ממש להיפך התורה דוגלת בשיתוף של האחר, בקבלת השונה ובמתן יחס שווה ונכון לאנשים בעלי מוגבלויות.
מסקנה נוספת אליה הגעתי היא שלא רק שבעלי עסקים ומקומות ציבוריים לא מונגשים ובכך הנכים נתקלים בבעיות בחיי היומיום, אלה כלל האזרחים אינם מודעים לבעיה כך שאינם פועלים למען שינוי המקומות כך שיהיו מונגשים לנכים.
לסיכום, כתלמידת כיתת י"ב אני רואה את דורי בתור דור שיכול להביא שינוי ולשנות את המודעות לגבי הנכים ולהנחיל לדור העתיד שינויים בחברה. אני רואה את המודעות בתור מרכיב משמעותי בדרך לשינוי כיוון שללא ידיעת הציבור לא יהיה ניתן לחולל שינוי אמתי. אני מאמינה שכאשר הציבור יהיה מודע לבעיה, הם יפעלו במטרה לתת יחס שוויוני לנכים ולשלבם בחברה באופן המיטבי ביותר.
סיכום
במסגרת לימודי התקשורת בבית ספרי, וכחלק מעבודת הגמר של הבגרות במגמה המעשית של תקשורת וניו מדיה, ערכנו עבודת חקר בנושא הקבוצתי שבחרנו והוא זכויות הנכים.
עבודתי עסקה בנושא יחס ההלכה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות. כלומר, אני רציתי להבין באיזה אופן התורה וההלכה מתייחסות לנכים ואיזה מן יחס הוא זה. בעבודתי הצגתי את הנושא ואת מחקרי על הנושא הכוללים סרטון של רב, כתבות וסקירה ספרותית שכתבתי וערכתי. כמו כן, התמקדתי בעיקר בדעות של רבנים שונים העוסקים ולומדים נושא זה.
ישנן מחלוקות רבות בנוגע ליחסה של ההלכה היהודית לאנשים בעלי מוגבלויות ורבנים רבים עוסקים בנושא זה ובשאלות העולות ממנו.
לפי התורה וההלכה, כל בני האדם נבראו עם שוני. יש הקוראים לשוני זה מוגבלות ויש הקוראים לשוני זה המיוחד שבכל אדם. שוני זה נובע מכך שכל בני האדם נולדו בצלם אלוקים ועל כן כל אדם שונה מחברו. מהריאיון שערכתי נוכחתי לגלות שבגלל חיסרון זה או מעלה זו אשר הם שונים אצל כל אדם, אך קיימים אצל כל אדם, האדם נחשב לשלם. משום שכל בני האדם בעלי מוגבלות כלשהי אז בעצם כל בני האדם שלמים כמו שהם.
לסיכום, מאוד חשוב לי להדגיש כי ההלכה מתייחסת לאנשים בעלי מוגבלויות באופן חיובי ויש לשים לב לכך. המטרה שלנו, היא לחולל שינוי בחברה אשר יוביל למתן יחס שוויוני, יחס מקבל, ויחס אוהב כלפי אנשים עם מוגבלויות. לכן, כל אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו ולשים לב לחברה ולאנשים הסובבים אותו. על האנשים לדאוג שלא יהיו אחרים בחברה אשר הם "שקופים", אשר לא מתייחסים אליהם. כמו כן, על כל אדם חלה החובה לדאוג לאחר, להיות סובלני, לשים לב לאנשים אשר צריכים את עזרתו.
ביבליוגרפיה
1. הרב אברהם סתיו. "יחס ההלכה לאנשים עם מוגבלות". נלקח: 22.1.18.
http://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/hrav-stav.pdf
2. הרב בני לאו (כתב: שלמה פיוטרקובסקי). "הרב בני לאו: היחס למוגבלים אינו גזירת שמיים". נכתב: 2.1.11. נלקח: 22.1.18.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/213542
3. הרב מורדכי יעקב ברייש, הרב משה פיינשטיין (עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה, יחיאל קארה). "על העיוורון ועל היחס לאנשים עם מוגבלות". נכתב: פרשת כי-תבוא תשס"ו. נלקח: 22.1.18.
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/264-2.htm
4. "עמדת בית הלל בנושא היחס לבעלי מוגבלויות: יחס התורה וההלכה לאנשים עם מוגבלויות לאור התפתחויות המדע והמוסר". נלקח: 22.1.18.
http://www.beithillel.org.il/show.asp?id=66945#.WmYX5p-xXqA
5. רחלי שולשטיין. "שילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה על פי ההלכה היהודית". נכתב: 27.11.12. נלקח: 22.1.18.
https://www.idi.org.il/parliaments/7796/7896
6. הרב שלמה אבינר (כתבת: שקדיה כהן). "יחס ההלכה אל הנכים". נכתב: 15.9.08. נלקח: 22.1.18.
https://www.aisrael.org/?CategoryID=752&ArticleID=17837