בני האדם נבראו שונים מלכתחילה, ומשום כך, ישנו גם הבדל במראה של כל אדם. זה נראה כך וזה נראה אחרת. "ובסך הכול", ממשיך הרב, "המוגבלות הפיזית או לפעמים גם היכולת המנטלית של האדם הם במקום שבו הוא נמצא, והוא שלם במה שהוא שלם." בעצם, ישנה סיבה שבגללה כל אדם נברא שונה, עם המוגבלות שלו, ועל כן כל אדם הוא שלם.

 

כך למעשה ההלכה והתורה מתייחסות לכל אחד בישראל, ולכל אדם בכלל. היחס הזה הוא לכל אדם בין אם הוא קטוע רגל או קטוע יד, בין אם הוא לא רואה או לא שומע, בין אם יש לו מוגבלות נפשית או מוגבלות שכלית. כל בני האדם הם אותו דבר. כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים. "כולנו כבני אדם נמצאים בגבולות", מפטיר הרב.

 

"התורה מספרת לנו שכשנברא האדם אחרי איזושהי תקופה מסוימת אמר הקב"ה: 'לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה' (בראשית פרק ו', ג')" הרב מצטט. הוא גם כן מסביר את המשמעות של פסוק זה, "המשמעות היא שלכל אחד אם ניתן, הקב"ה שם גבולות." אלו לא רק גבולות של חיים, של 120 שנה אלא גבולות של היכולת שלנו כמו גבולות של ההבנה שלנו.

 

הסיפור המוכר על משה רבינו והסנה הבוער מוזכר בהמשך הריאיון. משה רבינו ראה את הסנה הבוער אך למרות מעלתו לא הייתה ביכולתו לראות את הקב"ה שהסתתר מאחורי הסנה. הרב מצטט את דבריו של הקב"ה למשה: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג', כג'). הרב מסביר את העניין כאן שאפילו ל"משה רבינו שהיה אחד מן הגדולים בעם ישראל נאמר שיש גבולות". כלומר, לכל בני האדם, לכולנו, ישנם איזשהם גבולות וזוהי המציאות שלנו. הרב מסיים את תשובתו לשאלה במילים הנוקבות "האדם הוא אדם מוגבל. תמיד. כל אחד."

​

באולפנת צביה הרצליה, הרב מספר, כי ישנם תהליכים ומהלכים המעודדים ואף מאפשרים שילוב של בעלי מוגבלויות בבית הספר. במשך כמה שנים, עד היום מתנדבת באולפנה בחורה בעלת מוגבלויות בשם א' (שם בדוי). היא מאוד שמחה וישנו יחס אוהב, מחבק ועוטף כלפיה מצד הצוות באולפנה אך בעיקר מצד התלמידות. א' היא בחורה שתמיד שמחה ומשוחחת עם בנות ושואלת לשלומן. היא דמות מאוד אהובה באולפנה ותורמת רבות. א' מובילה תהליך של שינוי בחברה אשר מעודד שילוב של השונה וקבלת האחר.

 

א' מלמדת את כל המורים, המורות, הרבנים ובעיקר את התלמידות כי כל בני האדם הם שווים. כל בני האדם הם קודם כל בני אדם אשר אוהבים את האחר. בעצם, כך צריך להתנהג כלפי כל בני האדם, בין אם הם בעלי מוגבלות או לא. 

 

בנוסף, באולפנה ישנו שילוב של בעלי מוגבלויות גם כתלמידות בבית הספר. ג' (שם בדוי) היא תלמידה בעלת מוגבלויות אשר סיימה את 6 שנות לימודה באולפנה בהצלחה רבה. היחס והעזרה שקיבלה תרמו לכך רבות. אך החברות ובנות כיתתה עשו את העבודה החשובה ביותר בכדי לשלבה ולאפשר לה ללמוד בבית ספר רגיל, באולפנה. מסיפור זה על ג' ניתן ללמוד כי הכוח לשנות ולהוביל לחברה מקבלת נעשה אך ורק באמצעות האנשים בחברה הזו. ניתן ללמוד מכך שלדור הצעיר ישנה השפעה רבה על החברה כיום אך השפעה גדולה הרבה יותר על דור העתיד.