מגמת תקשורת וניו מדיה - אולפנת צביה הרצליה
חופש הביטוי או חופש הביזוי?
אפרת עזרזר
דביר שוורץ, משמש כנציגו הרשמי של יו"ר הכנסת יולי אידלשטיין. ניהלתי איתו שיחה טלפונית, בה השיב לי על מספר שאלות וחידד לי דברים רבים. (יש לציין כי כל התשובות נאמרו בשמו של יו"ר הכנסת עצמו, ומשקפות את דעתו האישית).
בקיץ 2017, פרצה מחאת הנכים. במהלכה יצאו הנכים והפגינו תוך כדי חסימות כבישים כאלו ואחרות. ישנו גבול דק אך מהותי בין חופש הביטוי, (שניתן לנכים מתוקף היותם אזרחי מדינת ישראל, הלוא היא מדינה דמוקרטית, וחופש הביטוי הוא חלק מהזכויות הנלוות לכך.) לבין ונדליזם ומחאה אלימה שהיא ביזיון ממשי.
מה דעתך בנוגע למחאת הנכים, בקשר למיעוט הקצבאות לדעתם?
"באופן עקרוני, היו"ר מאוד מבין את הקושי של הנכים במורכבות של חיים בעלי מוגבלות. חשוב לציין שגם בכנסת אנו עושים המון פעולות שמטרתן היא להנגיש ולהקל על ציבור הנכים, בפרויקטים שונים של שילוב בעלי מוגבלויות בתוך עבודת הכנסת, וכן הנגשת הכנסת לציבור הנכים בכל הרמות ובכל אמצעי העזר הטכנולוגיים והפיזיים, רמפות, מעליות, מכשירי שמיעה וכיוצא בזה."
" ארגוני הנכים היו בקשר רציף עם יו"ר הכנסת והוא תמך בהם לכל אורך הדרך. כמובן, ענייני הקצבאות למיניהן לא בסמכותו, הם נגזרים מראש הממשלה, שר האוצר וכיוצא בזה. הדבר המשמעותי שחושב לי להבהיר הוא שמה שבסמכותו בהקשר הזה אנחנו משתדלים לעבוד במלוא המרץ, תקציבים וקצבאות הם לא בסמכותו אבל שילוב נכים בעבודת הכנסת, הנגשת הכנסת, פתיחת שערי הכנסת כל הדברים שהוא יכול לעשות באופן אפקטיבי הוא עושה באופן רציף מאוד". הוא אומר ומדגיש.
איזה מן פעילות אתם עושים בכנסת כדי לשלב את הנכים?
"יש פרויקט שאפשר להסתכל עליו באינטרנט ובאתר הכנסת, שהוא בעצם משלב בעלי מוגבלויות בעבודת הכנסת, הם למעשה ממש עובדי כנסת".
הוא מגולל בפניי את סיפורה המרגש של תמי. בחורה שלוקה בתסמונת דאון, ועובדת בלשכתו של יו"ר. היא מסייעת בכל שיכולה, וזוכה לשיתוף, אהבה והערכה רבה בקרב חברי הלשכה. מלבד תמי, הוא מוסיף, ישנם בעלי מוגבלויות רבים שעובדים בכנסת, ומבצעים תפקידים רבים. (כגון סדרנים, מלווים, דיינים,שעבודתם נעשית גם בוועדות וגם במליאת הכנסת).
"ישנה הכרה שבשילוב הזה יש משהו גם מעשי וגם משהו סמלי שהכנסת היא הבית וזהו האידאל, הכנסת היא הבית של כל ישראל, של כל עם ישראל, גברים ונשים יהודים ולא יהודים, נכים וכדומה." הוא מסכם.
מראיינת: שירה רבינוביץ
לאחרונה, התרחשה מהומה בדיון על קצבאות הנכים.
במהלך ישיבת ועדת העבודה והרווחה, שדנה בהצעה להעלאת קצבאות הנכות בה השתתפו ארגונים רבים, שחלקם גם חלוקים ביניהם על הפתרון האפשרי, ובמהלך הדיון פרץ עימות אלים וחריג - שתועד במצלמות.
אחד המשתתפים, חבר בארגון נכים, התפרץ ואף ניסה לתקוף אדם אחר עם עט - ונבלם על ידי אנשי משמר הכנסת ולאחר מכן הוצא מהדיון. לפי אנשי משמר הכנסת, באולם הדיונים היה אדם נוסף שניסה לתקוף באמצעות בקבוק זכוכית שהחזיק.
מה אתה חושב שהגבול בין חופש הביטוי לבין אלימות והסתה של הנכים ושל כל אדם אחר?
"באופן עקרוני, יושב ראש הכנסת לא מאשר שום סוג של אלימות פיזית או מילולית . לא איום באלימות ביצוע באלימות. בין חופש הדיבור לבין הסתה ופגיעה יש קו אדום בולט וברור."
וכאשר אני מציינת בפניו את המקרה שצוין לעיל, מקרה בו התרחשה מהומה אלימה במהלך ישיבת ועדת העבודה והרווחה, הוא מוסיף שהייתה מודעות בקרב משתתפי הועדה לכך שהדברים נעשו מתוך להט הוויכוח, ותוך תסכול בשל הקשיים והמורכבות שיש בחייהם. אך למרות זאת המעשה אינו צודק ונכון. הוא מוסיף שכל ארגוני הנכים יצאו כנגד המעשה וגינו אותו. דבר נוסף שמוכיח שאלימות היא אינה הפתרון מבחינת הנכים.
מה היחס מבחינתכם, לחסימת הכבישים?
"בכל היבט של החיים הציבוריים, יו"ר הכנסת דוגל ושואף להשגת הסכמות בהבנה. תמיד הוא דוגל בכך שישי הסכמה של שני הצדדים להגיע להתקדמות. איומים, ,אלימות וחד צדדיות, אף פעם לא מקדמים אותנו למטרה. ולכן במקרה הזה, כאשר היה ברור לכולם שיש רצון טוב מצד הממשלה ויש צוות מיוחד שהוקם, יש תקציבים וכו, חסימות הכבישים היו מעשה שלא היה במקום."
הוא מסכם,בקריאה לנוער בפרט ולציבור בכלל להיות מודעים, לנושאים של סדר היום הציבורי ושל הזירה הפוליטית.
בנוסף, בנושא הספציפי הזה של נכים, ובעלי מוגבלויות הוא טוען, שיש חשיבות לעזור בדברים הפנימיים ולאו דווקא חיצוניים. כלומר, לאו דווקא לארגן ארגון הפגנות לנכים ולקרוא להם להגיע. אלא, לברר מה הם צריכים, בין אם מדובר בתמיכה שלנו בבהם בהגעה לוועידות שונות של הכנסת. ועוד.
עלינו לגלות רגישות כלפי השונים, לברר מה הם צריכים וכיצד ניתן לסייע בעבורם. לא לקבל החלטות בשבילם, ולהחליט שזה הטוב ביותר עבורם. כך נגיע לחברה מעודנת ואידאלית שנעה על מי מנוחות.