כפי שצוין בעמוד הקודם, המאמר הבא הולך לעסוק בשאלה: "מהו הגבול של החופש לחירות?"

"מתי המחאה היא לגיטימית ומתי הופכת לוונדליזם של ממש?"

ראשית נקדים ונסביר באופן כללי על מחאת הנכים הספציפית, שהחלה בקיץ 2017 וממשיכה עד כה, (נכון ל -23.01.18). הסיבה העיקרית למחאה היא בתחום הכלכלי, ישנה דרישה מצד הנכים להעלות את קצבאותיהם.

על מנת להשיג את מבוקשם הנכים מוחים, תוך הפגנות הומות אדם, שהעיקרית בהם מרוכזת בכבישים ובכך הם גורמים לחסימת התנועה, ופקקי תנועה רבים בכבישים במהלך שעות היום. 

כידוע, אחת הדרכים הבולטות להביע מחאה פוליטית היא הפגנה, תהלוכה או משמרת מחאה.

זהו אמצעי להשפיע על מדיניות, ולכן הוא משמש בצורה מובהקת של השתתפות פוליטית.   

סוג זה של השתתפות יתרונו גם בפשטותו: הוא מאפשר לקבוצות אנשים שאין להם גישה לאמצעי התקשורת ולמקבלי ההחלטות לקחת חלק פעיל בעיצוב סדר היום הציבורי ולהשמיע את דברם בדרך ישירה שאינה מצריכה מימון או תכנון ארוך טווח. (מנגנון פיקחו בלתי פורמלי- מסוג דעת קהל). ההגנה על זכות ההפגנה חשובה במיוחד כשמדובר בקבוצות מיעוט ובקבוצות מוחלשות.  למשל הנכים, כפי שמתואר במקרה שלנו. קבוצות אלו סובלות בדרך כלל מהשפעה פוליטית קטנה ומהעדר נגישות למוקדי כוח, ולכן זירת הביטוי הציבורית היא המקום העיקרי שבהן הן יכולות להשמיע את עמדותיהן, למחות ולהשפיע.

​

יתרונה הפוליטי של התאספות טמון גם בעצם גיבושה של סולידריות בין אנשים בעלי דעה משותפת.              

הזכות להפגין קשורה בשתי זכויות יסוד המוקנות, בחקיקה או בפסיקה, לכל אזרח במדינה דמוקרטית: חופש הביטוי והזכות להתאסף.                                                                   בית המשפט העליון קבע במספר רב של פסקי דין, כי זכות ההפגנה היא "מזכויות היסוד של האדם בישראל". היא מוכרת, בצד חופש הביטוי או מכוחו, כשייכת לאותן חירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי.      

הפגנה על רקע פוליטי או חברתי מוגנת גם כזכות חוקתית, כחלק בלתי נפרד מכבוד האדם המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב-1992.  על כן, מאחר ויש לנכים את הזכות מבחינה חוקתית משפטית,  ומבחינה מוסרית, עולה השאלה מדוע בוחרת התקשורת לצייר את מחאת הנכים – מחאה של אנשים עניים,  שכמעט כולם מרותקים לכיסאות גלגלים – כמחאה אלימה? מדוע בוחרים גופי התקשורת להמעיט בסיקור אחד המאבקים הצודקים ביותר המתנהלים כיום – וגם כאשר הם עושים זאת, להציב אותו בדרגת עדיפות משנית לסיקור סלבריטאים, למשל? אמנם, ככל זכות יסוד, גם זכות ההפגנה אינה זכות מוחלטת, ובנסיבות מסוימות אפשר להגבילה. אולם, בשל מעמדה הרם וחשיבותה של הזכות להפגין, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי אפשר להגבילה רק במקרים חריגים. מדוע מחאת הנכים הינה מחאה שיש להגבילה? שאלה נוספת שהיא בעצם סובבת את כלל עניין המחאה, מה דינה של הפגנה המכוונת להתקיים בדרך ראשית ולהפריע לתנועה? בישראל נקבע העיקרון המוזכר לעיל כי רק אם מוכחת ודאות קרובה לפגיעה בביטחון הציבור תיאסר הפגנה באזור זה הידוע כמקום מועד לפורענות. באשר להפרעות תנועה, נקבע כי דרכים ורחובות מיועדים לא רק לתנועה אלא גם למפגש ולהחלפת דעות, כל שכן לקיום אספות ותהלוכות.